כשמנהיגות משנה כיוון במהירות, מי מחזיק את המצפן?

בשדה הפוליטי אנחנו מכירים את התופעה:

שינויי כיוון מהירים, מסרים מתחלפים וקצב גבוה של אמירות יוצרים כותרות.

הדינמיות הזו אולי יוצרת עניין ציבורי, אך היא גם מערערת בהירות ומייצרת בסיס לאי־אמון.

ומה שמורגש כל כך בפוליטיקה, מופיע לפעמים גם בעולם הארגוני, מנהלים בעלי סגנון דינמי במיוחד:

מציבים יעדים שמתעדכנים תדיר, מייצרים “רגעים אסטרטגיים” חדשים כמעט מדי יום, ומובילים קדימה בקצב שמגיב למציאות ולעיתים מקדים אותה.

זהו סגנון שמכיל פוטנציאל משמעותי ויכולת להניע תנועה, להצית רעיונות ולייצר מומנטום.

אבל הוא גם מציב אתגר ניהולי מורכב:

איך שומרים על יציבות החלטות, על סדר עבודה ועל בהירות בתוך מציאות שמשתנה כל 24 שעות?

במצבים כאלה יש חשיבות קריטית לתפקידם של הצוותים.

הם אלו שמחזיקים את היסודות שמאפשרים לדינמיות לעבוד לטובת הארגון ולא על חשבונו:

1. מצפן ערכי יציב

ערכים אינם משתנים בקצב של כותרות, הם עוגן שמגדיר מה נכון גם כשהכיוון מתעדכן.

2. עקרונות החלטה עקביים

בעומס של רעיונות ומהלכים, עקרונות ההחלטה מחזיקים את הבהירות: על מה מחליטים, מתי, ובאיזה עומק.

3. יכולת מקצועית לייצר איזון

צוות מקצועי יודע מתי להתרחב ומתי להתמקד, מתי לשאול עוד שאלה ומתי לחדד החלטה.

זו יכולת שמייצרת יציבות בתוך קצב מהיר. לא בלימה, אלא ויסות.

"לא”, במערכות כאלה, אינו אקט של התנגדות, זהו כלי ניהולי שמגן על עומק החשיבה, על כיווני הפעולה ועל אמון העובדים.

מנהיגות אינה רק היכולת להצית תנועה, אלא גם היכולת לאפשר לאחרים להחזיק את הכיוון כשהרוח משתנה. ובכל ארגון יש מי שממלא את התפקיד הזה:

הגורם שאחראי על המצפן, בזמן שהדינמיות אולי מייצרת אנרגיה.

פורסם ב- linkedin