חדשנות בעידן ה-AI

חדשנות בעידן ה-AI אינה נמדדת ברעיונות, אלא בסוג החשיבה שמייצר אותם.

הדיון על AI וחדשנות נוטה להישאר שטחי. לא כי הוא שגוי, אלא משום שהוא שואל את השאלות הלא נכונות.

השאלה אינה האם AI מעודד חדשנות או עצלנות חשיבתית. השאלה היא איזה סוג של חשיבה הוא מחזק, ואיזה הוא מחליש.

בתהליכי חדשנות שבהם הפעלנו לאחרונה את מערכת 𝐈𝐝𝐞𝐚𝐋𝐚𝐛, עלו שני סוגים ברורים של רעיונות. שניהם נראו טוב. שניהם קיבלו ציונים.

אבל הם נשענו על לוגיקה קוגניטיבית שונה לחלוטין.

ניסינו לנתח את הרעיונות באמצעות המטרה שלשמה נכתבו:

חשיבה חקרנית אנושית	חשיבה מואצת AI
מבוססת על חיכוך, פער ואי נוחות מתחילה משאלה לא פתורה מצטיינת בזיהוי מה לא עובד מייצרת רעיונות מערערים מאתגרת שפה ארגונית קיימת קשה להערכה בשלב מוקדם נראית “לא סגורה” בהתחלה	מבוססת על ידע קיים מתחילה מבעיה מנוסחת מצטיינת בארגון וניסוח מייצרת רעיונות עקביים מחזקת שפה ארגונית קיימת קלה להערכה ודירוג נראית “בשלה” מהר

AI חזק מאוד בצד הימני של הטבלה. וזו בדיוק הבעיה.

חדשנות מהותית כמעט אף פעם לא מתחילה במקום שבו הדברים כבר מנוסחים היטב.

היא מתחילה לפני השפה. לפני הבעיה. במקום שבו משהו “לא מסתדר”, אבל עדיין אין לו שם.

וכאן האבחנה הקריטית:

AI אינו יוצר עצלנות חשיבתית. הוא פשוט אינו מפצה על היעדרה.

במערכות שבהן אנשים מגיעים עם שאלה חדה, עם אינטואיציה מנומקת, עם עמדה ראשונית,

AI הופך למאיץ אינטלקטואלי יוצא דופן.

אבל במערכות שבהן החשיבה הראשונית חלשה, הוא מייצר רעיונות שנראים חכמים יותר ממה שהם באמת.

לכן האתגר של חדשנות בעידן ה-AI אינו טכנולוגי. הוא ניהולי וקוגניטיבי.

היכולת לבנות ארגון שיודע:

• להגן על חשיבה חקרנית גם כשהיא לא “יפה”
• לא למהר ללטש רעיונות לפני שהם מאתגרים
• להבחין בין רעיון שנולד מתוך הבנה לבין רעיון שנולד מתוך ניסוח

בסוף, העתיד לא שייך לארגונים שמשתמשים ב-AI בצורה המתקדמת ביותר. הוא שייך לארגונים שממשיכים לפתח יכולת אנושית לשאול שאלה אמיתית לפני שהם מבקשים תשובה טובה.

פורסם ב- linkedin