על הספה

מאפיינים פסיכולוגיים של החברה הישראלית

קורבנות

2000 שנות סיפורי רדיפה של יהודים עשו את שלהם. תחושת הקורבנות היא חלק אינטגרלי מהתנהלות הישראלים. הקורבנות קיבלה מימד נוסף עם חשיפתה של הציונות כמשטר מחשבתי מדכא. אז התפתחה בקרב קבוצות שונות תחושת קורבנות. כל קבוצה החלה בתהליך ארגון הנרטיב, שלה כאשר בתוכו נמצא סיפור הדיכוי שלה ע"י קבוצה אחרת בחברה הישראלית. כך המזרחים דוכאו ע"י האשכנזים, העולים ע"י הוותיקים, הנשים ע"י הגברים, ההומוסקסואלים ע"י ההטרוסקסואלים וכדומה.

קינאה

הישראלי ישקיע יותר זמן ומשאבים בדשא של השכן, מאשר בזה שלו. ביטויים לכך ניתן לראות בחוסר הפרגון לישראלים מצליחים, בניכוס הצלחתם לעובדת היותם ישראלים, ובשמחה לאיד כאשר הם נופלים.

החיים בשחור-לבן

החשיבה הדיכוטומית המאפיינת את הישראלים, המכתיבה התבוננות על המציאות דרך קטגוריות של קונפליקט, כאשר צד אחד מנצח והשני מפסיד בהכרח. אין מקום לקיומו של רצף אפשרויות, שבחלקן שני הצדדים יכולים להרוויח משהו. עבור הישראלים, יש רק שתי אפשרויות, מנוגדות ובאות אחת על חשבון השניה.

הדחקה

את ההדחקה אפשר למצוא בצמצום הרגשי של הישראלי אל מול זוועה, ביכולת לחזור במהירות לשגרה אחרי פיגועים, בחוסר תשומת הלב לתאונות דרכים, בהצטמצמות למרחב הפרטי ובנגיסה בסולידריות החברתית. את העלייה בסף הגירוי של הישראלי ניתן למצוא גם בכותרות העיתונים, המפורטות פחות. המידע בכלי התקשורת הפופולריים הינו תמציתי, חסר, כזה שלא מעיק על הצרכן עם עובדות ופרשנויות, ובכך הוא מספק קרקע נוחה להדחקה.

תשוקה לשקט

מאפיין שמתלווה להדחקה הוא התשוקה הישראלית לשקט ולשלווה. עדויות לצורך הזה אפשר למצוא במספר תופעות: הבריחות של הישראלים לחו"ל (3.5 מיליון יציאות לחו"ל בשנת 2004), פריחת מלונות הספא, עלייה בשיעור המשתמשים בסמים, ההפרדה בין "החזית" לבין "העורף", כך שבתי הקפה התל אביבים מלאים, גם בזמן מיתון, פיגוע או הפגנה המונית.

זריזות, חוסר סבלנות וזיכרון קצר

לישראלי אין זמן ואין זיכרון ארוך. הוא יעשה הרבה על מנת לקצר תהליכים ולגזור קופונים במהירות האפשרית. נוכל למצוא אותו חותך פקקים דרך השוליים, לא סובל רמזורים אדומים, לא נותן לדברים להבשיל, ובמקביל הוא סוגד לאוכל מהיר, מאמץ אופנות מתחלפות, וקונה הבטחות לטווח קצר.

שנאה עצמית

בחברה הישראלית יש נטייה לראות את העצמי כגורם האחראי בגרימתם של אסונות או סתם כישלונות. התפיסה הסמויה היא כי כל אסון הוא עונש על חטא קדום, וכי התנהגות אחרת היתה יכולה למנוע אותו. במקרים פחות קיצוניים ויותר יום–יומיים, השנאה העצמית באה לידי ביטוי בביקורתיות יתר, בזלזול ולגלוג עצמי או בקריאת המונחים שלעיל...

אפריל 2005